פסק-דין בתיק ת"א 2729-05-10

בקשה לביטול פסק בורר. טענתם העיקרית של המבקשים, היא שהבורר לא אפשר להם להגיש תביעה שכנגד.

רקע

1.              המשיבים (להלן: " התובעים") תבעו את המבקשים (להלן: " הנתבעים") בשל הפרה נטענת של הסכם למכר נכס מקרקעין.

2.              ב- 23.5.11 החליט כב' השופט הבכיר חיים חדש, אשר התיק התנהל בפניו, בהסכמת הצדדים, להעביר את הסכסוך הכולל בין הצדדים לבוררות בפני כב' השופט בדימוס, שמואל חמדני (להלן: " הבורר").

3.              ב- 2.11.11 נתן הבורר פסק בוררות, אשר נשלח לצדדים בדואר רשום ביום 8.4.12.

4.              ב- 13.5.12 ביקשו התובעים לאשר את פסק הבוררות וב- 21.5.12 ביקשו הנתבעים לבטל אותו.

5.              ב- 14.3.13, לאחר שהתיק הועבר לטיפולי, התקיים דיון בבקשה ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה, הגישו הצדדים את סיכומיהם.

העובדות הרלוונטיות

6.              ב- 23.5.11 הועבר הדיון בתיק לבוררות בפני הבורר. בהחלטה קבע כב' השופט הבכיר חדש: " לנוכח הסכמת הצדדים, הנני מעביר את הסכסוך הכולל בין הצדדים לבוררות".

7.              ביום 26.6.11 התקיים דיון ראשון בפני הבורר. בדיון הודיע נתבע 2 (להלן: " הנתבע"), בשם הנתבעים: " עד יום 3.7.11 אחליט אם אגיש גם תביעה שכנגד". בסוף הדיון נתן הבורר הוראות פרוצדוראליות שונות.

8.              ביום 30.6.11 חתמו הצדדים על הסכם בוררות, על פיו הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, לא יהיה כפוף לסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט ולא יהיה כפוף לדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט.

9.              הנתבעים העבירו לבורר את הסכם הבוררות החתום והודיעו, בקשר לתביעה שכנגד (להלן: " ההודעה בעניין התביעה שכנגד"):

"3. מבוקש כי הבוררות תשתרע גם על התביעה שכנגד אשר כלולה ומפורטת בסעיף 8 לכתב ההגנה בהשלמה לכל האמור בכתב ההגנה, זאת מהטעם שכתב ההגנה מפרט את החוב של התובעים כלפי הנתבעים כחלק מהגנתם ועל יסוד הסכם חתום בין הצדדים לביצוע שיפוצים בבנין ע"י הנתבעים בתמורה כספית נוספת למחיר הנכס כקבוע בהסכם השיפוצים.

4.     הנתבעים יטענו כי ממילא בירור התביעה העיקרית מצריך ומחייב הכרעה בענין השיפוצים והתמורה המוסכמת בגינה אותה על התובעים היה לשלם לנתבעים".

10.          ב- 10.7.11 נתן הבורר החלטה בעניינים שונים. בעניין התביעה שכנגד החליט הבורר:

"הנתבעים מבקשים לראות בנטען בסעיף 8 לכתב הגנתם תביעה שכנגד ולדון בה במסגרת הבוררות, כך שפסק הבוררות יהווה סוף פסוק לכל העניינים בסכסוך שבין הצדדים. ב"כ התובעים מתנגד לכך, בנמקו התנגדותו זו בעובדה שהליך כזה לא התגבש בבית המשפט וגם לא שולמה בגינו אגרה. לדבריו, הבוררות היא במסגרת שגובשה בבית המשפט, כך שיש לראות בטענות הנתבעים טענות קיזוז בלבד, בלי לאפשר להם לשנות חזית או להרחיבה.

בחתימתם על הסכם הבוררות, הצדדים הסכימו לפטור את הבורר מסדרי הדין ומדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט. אי לכך, לא הייתי מונע מהנתבעים דיון והכרעה גם בתביעה שכנגד, אם היתה תביעה מגובשת כזו. אלא שמעיון מעמיק בסעיפים 8 ו- 9 לכתב ההגנה נראה כי אין מדובר בתביעה שכנגד, אלא בטענות הגנה ובטענות קיזוז. אין תביעה שכנגד מגובשת, לבד מכותרת סעיף 8 לכתב ההגנה. לא בכדי לא שולמה אגרה לתביעה שכזו ולא בכדי לא נדרשו התובעים להגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד. בקשת הנתבעים בענין זה נדחית. עומדת  להם, אפוא, טענת הקיזוז כמפורט בסעיפים 8 ו- 9 לכתב הגנתם".

עיקרי פסק הבוררות

11.          ב- 2.11.11 נתן הבורר פסק בוררות, אשר נשלח לצדדים בדואר רשום ביום 8.4.12. עיקרי פסק הבוררות מפורטים להלן.

12.          התובעים רכשו מנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") זכויות בנכס מקרקעין בקרית גת (להלן: " הנכס"), על פי הסכם מכר מיום 15.12.04 (להלן: " הסכם המכר"), בסכום של 100,000 דולר + מע"מ. באותו יום חתמו הצדדים על הסכם נוסף לשפץ את המבנה על ידי הנתבעת, תמורת סכום נוסף של 30,000 דולר בצירוף מע"מ (להלן: " הסכם השיפוץ"). הנתבע חתם כערב להסכמים.

13.          הבורר מפרט את עיקרי ההסכמים בין הצדדים ומוסיף שהנתבעים התחילו בשיפוצים, אך לקראת סוף חודש ינואר 2005, הפסיקו את העבודות, לאחר שהתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות.

14.          התברר שעל הנכס רובץ שיעבוד שעל מנת לבטלו יש לשלם לבנק לאומי סכום של 40,000 ש"ח, אשר בהתאם לסיכום בין ב"כ הצדדים, שולמו על ידי התובעים.